פעם כשעבדתי באל-על היה לנו מונח כזה שנקרא שב"ש (שזה ראשי תיבות של שבירת שגרה למי שלא מכיר/יודע) ובתדריך בבוקר לפני הפעלת הטיסה הקב"ט היה נותן שב"ש יומי, זה יכול היה להיות משהו שנוגע לפעולה של אדם בתפקיד ספציפי או משהו כללי שכולם צריכים לבצע.
המשמעות של שבירת שיגרה בביטחון היא לבצע פעולה מסוימת שלא עושים בדרך כלל, כשהרעיון הוא לבלבל לעין מתבוננת את השגרה כאמצעי להרתיע ניסיונות תקיפה.
אני כבר לא עובד באל-על, אבל אני עכשיו מבין שהרעיון הזה יכול לעבוד לטובת כל מי שמשתמש בו.
הגורמים שמנסים לפגוע בנו (מגורם חיצוני קיצוני, דרך גורם חיצוני קרוב ועד גורם פיזי פנימי), מחפשים חריץ בחומה שהיא שגרתנו, נוח להם עם השגרה, היא צפויה, אפשר לצפות מראש מתי בדיוק אפשר להתקיף או להגביל בהתאם לאסטרטגיה.
לכן אני משתדל לעשות לעצמי שב"ש יומי.
אני מאחר לעבודה בכוונה, אני נוסע בנתיב שונה לעבודה, אני הולך לאיבוד בעיר זרה עם אנשים שהתחביב שלהם זה להסתובב עם האוטו במעגלי תנועה, אני אוכל חופן נבטים במקום או ביחד עם הקפה, אני מחליט ביחד עם אשתי שהילדים שלנו לא הולכים לבית הספר ביום שני (היום הראשון בשבוע של הנוצרים) ובמקום אנחנו נוסעים על האופניים, לוקחים שתי רכבות ומסתלבטים בים כל היום.
אף מערכת לא אוהבת שב"ש, זה מקשה עליה לבצע את תפקידה, אבל זהו השב"ש שמפמפם את הליבה של המערכת, מערכת בלי שב"ש מתנוונת מהר מאד… והסדקים בחומה שהיא השגרה מתגלים לעין כל… או לעין המתבונן.
מה השב"ש היומי שלכם?
יש דלתות שפתוחות בפני, יש דלתות שסגורות בפני אשר חלקם אני סגרתי וחלקם נסגרו בפני.
אני משתדל לצמצם את אלה שאני סגרתי למינימום האפשרי ומה שקורה במקביל זה שדלתות שנסגרו בפני נפתחות ומובילות לעוד דלתות שמאחוריהם מסתתרים דברים שרק חלמתי עליהם.
זה לא קורה כל יום….אבל זה קורה… אז אם אני עובר ליד דלת שנפתחת, אני מציץ רגע פנימה ואם מרגיש לי נכון להיכנס אז אני נכנס ואם לא אז אני ממשיך לדלת אחרת, שתבוא בעזרת השב"ש הברוכה.
