העולם הופך יותר ויותר קטן, טכנולוגי ונגיש, דבר משפיע באופן ישיר על ההתמודדויות שלנו כהורים. אחת ההתמודדויות היא זהות ילדינו. מה שטבעי ופשוט יחסית- כבר לא מובן מאליו עבורם בחו"ל. גם אם קטנים ואינם מודעים לכך השפה, הכתב, החגים, המנטליות, איך מתחברים לילדים אחרים, מה זוכה להערכה ומה לא; ואף ילד לא אוהב להיות "הילד החדש". בכל זאת, עם כל השינויים והחששות (עמם גם אנחנו פעמים רבות מזדהים), יש כמה דברים שביכולתנו לעשות כדי להקל עליהם את המעבר.
- אפשרו לילדיכם לבטא את רגשותיהם וקבלו אותם: כל מעבר, מעצם היותו שינוי לעבר דבר חדש, כרוך בפרידה ובהשארה של משהו מאחור. לכן, במובן הפסיכולוגי, נוצר תהליך רגשי של פרידה והתאבלות, גם אם קטנים. פעמים רבות קשה לנו כהורים לשמוע את הקשיים והחששות דווקא כי הם נוגעים בעצב רגיש, בחששות שלנו שאנו מנסים להחניק. אפשרו לילדיכם להביע את כל טווח הרגשות, לא רק החיוביים. זה מעביר מסר מרגיע, שזה לגיטימי ושזה לא מבהיל אותנו.
- היו כנים: אל תנסו לייפות את המציאות או ליצור תמונה ורודה מדי שתתנפץ ברגע שהמטוס ינחת או שילכו לביה"ס. ענו על שאלות, ספרו ושתפו במידע.
- הביעו אמון במעבר: שדרו מסר כן ואותנטי שזוהי החלטה טובה, שאתם שלמים אתה ושיהיה בסדר, למרות הקשיים שבדרך. הזכירו לילדיכם שזו חוויה מרגשת, מעניינת ומיוחדת. אם אתם לא מרגישים ככה, עצרו, התעכבו על התחושות שלכם בכדי שתוכלו להעביר את המסר באופן אמיתי וגלויי. בסופו של דבר, יש היבטים חיוביים רבים במעבר. ניתן לצמוח, לחוות, לזוז מאזור הנוחות… ככל שנשדר לילדינו בהירות וביטחון בהחלטה, כך גם הם ירגישו יותר בטוחים לגביה.
- היו סבלניים: המעבר וההסתגלות הם תהליך שלוקח זמן. זו לא רק סיסמא. בדרך כלל לוקח כחצי שנה עד להסתגלות מלאה יותר. לכל ילד אופן תגובה אחר וייחודי לו. יש מי שבתחילה מתארגנים מהר, מתמודדים בכל הכוח, ובהמשך חווים את "הנפילה" והקשיים. אחרים מוצפים מיד בחרדה ואינם מצליחים להתארגן. הבינו והפנימו שזה בסדר, זה לוקח זמן – נסו לנשום עמוק מול רכבת ההרים הרגשית. ההכלה הזו תחלחל לילדיכם ותרגיע גם אותם.
- שתפו בחוויות שלכם ממעברים שאתם חוויתם בחייכם: כילדים, כמבוגרים. כיצד הסתגלתם, כיצד גם אתם חוויתם קשיים ושרדתם כדי לספר על זה…שיתוף זה מאפשר לילדיכם לחוש הזדהות, שהם לא לבד ודרך כך להיות אופטימיים יותר ולהאמין שבסוף גם להם יהיה טוב.
- שלבו את ילדיכם במעבר: חלק מהקושי עבור ילדים (וגם עבורנו…) היא תחושת חוסר הוודאות וחוסר השליטה מול מעבר כה משמעותי. בהתאם ליכולתם ולגילם, תנו להם משימות שיהיו באחריותם: לאסוף את כל הספרים שלהם לארגז, להכין רשימה של אנשים מהם היו רוצים להיפרד, לקנות מתנות.
- הראו ושתפו במידת האפשר: ילדים הם מאוד ויזואליים. הראו תמונות של העיר אליהם אתם עוברים, של הבית במידה ויש, של הרחוב או הבי"ס.
- הסבירו מה ישתנה אך גם מה יישאר אותו הדבר: החששות משתנים בגילאים שונים אך בבסיסם עומד פעמים רבות דבר משותף: הרצון לשמר את מה שיש לי! לעיתים אנו כה עסוקים בשינויים שאנחנו שוכחים להדגיש מה לא ישתנה- מבחינת הרגלים, שגרה, חוגים, קשר עם חברים ומשפחה.
- דאגו לפרידה מסודרת: פרידה מהירה מעצימה את חווית האובדן. לפעמים אנחנו חושבים שלילדים יהיה קשה להתמודד עם הפרידה ולכן מנסים לחסוך זאת מהם, אך בעצם הפרידה הרגשית מאפשרת להתפנות לדבר הבא. עודדו אותם להיפרד מחבריהם, מקרובי המשפחה ואפילו מהבית ומהשכונה. לכו פעם אחרונה למקומות האהובים עליכם ותוך כדי גם הבהירו מה כן יתאפשר לאחר הפרידה- נבוא לעיתים לבקר, תוכלו לדבר בסקייפ, בטלפון וכו'.
- היו מאוחדים כמשפחה: בסופו של דבר, הדבר המרכזי והמשמעותי ביותר בחייהם של ילדינו נשאר זהה. המסגרת המשפחתית. הדבר החשוב ביותר עבור ילדינו הוא הידיעה שיש להם משפחה אוהבת ותומכת, ותחושת ביטחון בהוריהם שיהיו שם עבורם בכל עת. מסגרת משפחתית בטוחה היא עוגן פנימי שילדים לוקחים אותו לכל מקום באשר הם.
ובנימה אישית להורים: בין אם מוכנים ובין אם לא, כולנו חווים מעברים בחיינו- מעבר בין מסגרות, נישואין, הולדת ילדינו, מעבר מדינה וכו'. שינויי זו תקופה שבה מה שהיה כבר לא קיים באותו אופן, ומצד שני עוד לא התיישבנו "ומצאנו עצמנו" בתוך מה שחדש. המעבר למדינה חדשה, זרה ושונה הוא עוצמתי וטעון רגשית בדיוק בגלל האזור האפור שבו נמצאים למשך מספר חודשים (או יותר)- האזור שבין "הישן" ו"החדש", האזור בו לפעמים ההפסדים והאובדנים מוחשיים מאוד. ולעיתים עוד לא ברור מה קיבלנו "בתמורה". כהורים, בתוך ההתמודדות האישית שלנו, עלינו גם להכיל את חששות ילדינו ולסייע להם לראות מעבר לקושי הראשוני, להאמין שזה יחלוף ויהיה יותר טוב. היו סבלניים גם לעצמכם, תנו גם לעצמכם לחוש, לחוות, להתרגש ולחשוש.
