לימונדה משובחת מלימון

מעבר מדינה הוא מצב מורכב מבחינה רגשית שפתית ותרבותית. לא משנה אם אנחנו חיים בזוגיות של שני ישראלים או הורה ישראלי והורה הולנדי או אפילו במצב של חד הוריות, כולנו רוצים שילדנו ירוויחו מדו הלשוניות והתרבותיות שבחייהם. כולנו רוצים שלנו ההורים תהיה חווית הורות שלמה. שנוכל לשיר, לספר סיפורים, לשתף בחוויות ולהיות מסוגלים לתקשר עם ילדנו ברמה העמוקה והמשמעותית ביותר.

הורות כזו תתאפשר בשפה שלנו, בשפת האם שמחוברת לתרבות, לחוויות ולרגשות שלנו.

דיברתי כבר לא מעט על מיתוסים ודו לשוניות, על יתרונות של דו לשוניות (מוזמנים לקרוא מאמרים קודמים) אבל כיצד מפיקים את המקסימום? מה רצוי וכדאי לעשות? ובעיקר איך לעשות, עדיין לא דיברנו.

במהלך ההרצאות והסדנאות וגם בטיפולים הפרטניים, אני נתקלת בלא מעט בהורים מקסימים, שמתוך כוונתם לתת לילדם את המירב ולסייע לו להשתלב כמה שיותר טוב בחברה ובלימודים,עושים טעויות כואבות.

האתגרים רבים במיוחד כאשר המשפחה מתרחבת מילד ראשון לילד שני והלאה, הילדים מתפתחים בבית הספר בשפה המקומית והפער בין השפות עלול לגדול.

חשוב מאד לדעת שהיתרונות הרבים של דו לשוניות מגיעים כאשר הילדים שלנו נחשפים לשפה שלמה ותקינה אבל כשאנחנו "מחפפים" מהססים או מתלבטים, יכולות להיות לכך השלכות מורכבות והמשמעותית לדוגמא, במקום דו לשוניות מלאה, שני חצאי שפות ברמה שאינה מתאימה לגיל הילד. כך עלול להווצר פער ביכולתו לתקשר, ללמוד וליצור קשרים חברתיים.

חשיפה מיטבית – נתחיל בבסיס, מושג חשוב. תינוקות וילדים צעירים לומדים בדרך טבעית של חשיפה לשפת האם. הם שומעים אותנו מדברים תוך כדי שאנחנו מצביעים, פועלים, מדגימים ולומדים לקשר את הצלילים שאנחנו משמיעים (מילים) לרפרנטים ומצבים בעולם שסביבם. כאשר אנחנו עקביים ומחברים את אותה מילה לאותו החפץ והאדם הלמידה מהירה וטבעית. ילדים עד גיל 3 שנים הנחשפים במקביל לשתי שפות בחשיפה מיטבית יהיו דו לשוניים מלאים ויעברו את אותם תהליכי רכישה של ילדים חד לשוניים.

ואלו הכללים הבסיסיים לחשיפה מיטבית לשפה:

עקביות – ההמלצה הכי בסיסית היא -כל הורה משתמש בשפת אמו עם ילדיו. חשוב מאד להקפיד על כך. כלומר הורה הולנדי משתמש בהולנדית, הורה ישראלי בעברית. במידה וההורה עצמו דו לשוני מלידה (רכש את השפה הנוספות בגילאי הילדות המוקדמת והיא עדיין שפה חיה ובשימוש תדיר), וחשוב לו להשריש שפה שלישית אפשר לבחור סיטואציות בהם משתמשים בשפה השלישית (לדוגמא: תמיד בארוחת ערב רוסית, תמיד במקלחת ספרדית) בהתאם לצרכים של המשפחה.

הפרדה – כאשר השפה הנוספת (ההולנדית שלנו – הישראלים) שגורה כבר בפינו, יש לכולנו נטייה לערבב בין השפות בתוך אותו המשפט- {אתה רוצה קאאס בלחם או פינדה קאאס?}. חשוב מאד להלחם בנטייה הזו (זה לא קל). ערבוב בין השפות מקשה מאד על בניית שפה אחת שלמה במח ויקשה על רכישת השפות.

חשיפה עשירה לרמות מגוונות של השפה – המחשבה שילדים לומדים שפה לבד מתוך עצמם היא מעט נאיבית. ילדים לומדים מתוך חשיפה לשפה. הם צריכים לשמוע להרגיש ולחוות בשפה כדי שהיא תשתרש ותתפתח. שחקו עם הילדים בעברית הקריאו סיפורים, למדו דברים חדשים ובגיל המתאים אפשרו להם לימוד של קריאה וכתיבה. כאשר אדם מסוגל ללמוד בשתי השפות ולקרוא בשתיהן, שתי השפות ימשיכו להתפתח וכך הזהות של הילדים כחלק משתי תרבויות תמשיך להתפתח.

עשה ואל תעשה

כל יום כל היום תוך כדי היומיום…..

דברו עברית!– רק, תמיד, הרבה, בכל מצב. אם ראיתם פעם סרט עם כתוביות לחרשים-שם יש תוספות כמו "רחש הגלים", "צוחקת צחוק מתגלגל". על הכתוביות לחרשים הוסיפו "כתוביות לעוורים"- תיאור של הסביבה שלנו: "איזו אונייה גדולה אני רואה, היא שטה במים", "עכשיו תראה הגשר עולה למעלה, כל המכוניות עוצרות, וואו". כתוביות לחרשים+ כתוביות לעוורים= חשיפה עשירה מאד לשפה.

הרחבה! – חוץ מלדבר אנחנו צריכים גם הרבה מאד להקשיב לילדים ולסייע להם לפתח את ההפקות המילוליות שהם כבר מפיקים. אחת הדרכים היא הרחבה. כאשר הילד שלנו אומר "אוטו" ומצביע על אוטו- נחזור על דבריו ונרחיב-"נכון! אוטו גדול" או: "וואו, האוטו נוסע". ההרחבה היא רמה אחת מעל ההפקה של הילד.

מילה אחת תורחב לצירוף,

צרוף יורחב למשפט פשוט עם שלוש מילים וכך הלאה.

תיקון חיובי!– רכישה תקינה של שפה מלווה בהפקה של טעויות שפתיות. בכל גיל ובכל שלב של התפתחות שפה ברצוננו לאפשר לילד ללמוד את ההפקה התקינה, מבלי שירגיש מובך או ננזף ושחלילה לא יעדיף להמנע מדיבור.

הדרך היעילה ביותר היא, תיקון חיובי. חזרה תקשורתית על דבריו של הילד באופן התקין. אנחנו לא אומרים "צריך להגיד או לא אומרים…" מתקנים וממשיכים בשיחה. הילד לא צריך לחזור על דבריו!

לדוגמא (טרייה מאתמול) –"אמא בוא" – "אמא בואי (באינטונציה וג'סטה מתאימה לגיל), אני באה, לאן"?

או עם ילדים גדולים יותר – "אבא ראיתי היום המון תינוקים!" אבא- "ראית המון תינוקות היום? איפה? "

משפטים שלמים! – שימו לב לסוג המשפטים שלכם. "הי בובי תביא לאמא את ה…", "תן לאמא". השלימו משפטים.

תן לאמא את הצלחת, תביא לאבא את הספר, קח מסבתא/אומה את הבקבוק.

מילים ספציפיות לעומת כלליות! -שפה עשירה משמעותה גם אוצר מילים עשיר ורחב שיוכל להביע כוונות ומצבים מדוייקים יותר. פעולות רבות ניתן לתאר בפועל "עשיתי"- עשיתי כביסה, עשיתי כלים, עשיתי ניקיון, עשיתי אוכל…

זאת שפה כללית ודלה. נסו להחליף (אפילו אחרי שה"עשיתי" כבר ברח) למילים הספציפיות- הדחתי, רחצתי, הכנתי, בישלתי, כיבסתי… אם תצליחו להחליף 3 ביום – כבר הרווחתם!

ומה עם ההולנדית?

אני שומעת לא מעט דאגות מהורים בנושא ההולנדית של הילדים. שלא יצחקו עליו, שלא יהיה לו קשה בבית הספר…

ההולנדית היא שפת המקום וחשובה בדיוק כמו העברית להתפתחות של הילד בסביבה בה הוא חי.

כאשר אחד ההורים דובר הולנדית כשפת אם – כל הכללים וכל מה שקראתם עד כה תקף..

כאשר שני ההורים אינם דוברים הולנדית כשפת-אם, אפשרו לילד מפגש איכותי עם השפה ע"י דוברים ילידים אחרים: בגן, בחוגים, עם שכנים וילדים אחרים. אל תנסו ללמד אותם הולנדית בעצמכם ואל תדברו איתם הולנדית.

למה? מעבר לחיבור הרגשי והזהות שמלווה לשפה, לשפה יש כללים וכאשר הם נרכשים קשה מאד לשנות אותם.

כאשר אני מקנה לילד שלי שפה עם תחביר שגוי, היגוי זר, אוצר מילים לא תואם – זאת השפה שלו.

כדוברי הולנדית שרכשו הולנדית בגיל המבוגר יש לנו טעויות ומבטא שקשה לנו להיות מודעים אליהם, חשוב שלא נשריש אותם לילדים.

מחקרים רבים מראים שילדים עם שפת אם טובה, ירכשו טוב יותר שפות נוספות. עדיף שפת אם אחת טובה ורכישה איטית יותר של שפה נוספת מחלקי שפה או שפה עיגלת.

באחד ממקומות העבודה שלי בארץ יצא לי לעבוד עם ילדי עובדים-זרים. קשה לתאר את הכאב שהרגשתי במפגש עם ילדים אלו. ההורים רצו שהילדים יהיו ישראלים. הם דיברו בינם עברית (דלה ועילגת מאד) ואנגלית כשבאמת היה צורך. ולא דיברו תיאלנדית/טגלוג (פיליפינית). לילדים האלו לא הייתה שפה. היו מילים, לא הייתה יכולת להפיק מהם מבעים עשירים ולשתף ברצונות ובחוויות והיכולת להשתלב בבית הספר ובגנים עם בני גילם היתה כמעט בלתי אפשרית.

ישנם גם הרבה מאד סיפורי הצלחה על הורים רבים שהקשיבו לצו ליבם והמשיכו בשפתם והילדים שלהם הגיעו ליכולות מרשימות בשתי שפות ויותר.

חשוב שתדעו שגם אם כבר הרמתם ידיים והילדים בני 4 שנים ומעלה ואינם דוברי עברית מלאה – עוד לא מאוחר ואתם לא לבד.יש מה לעשות ויש המון תקווה.

אתם מוזמנים להצטרף להרצאות, לסדנאות או לשאול שאלות ולקבל תמיכה.

הדפסה