בדרך לחתונה (ההולנדית) עוצרים בטייק אוויי

עם פרוץ עונת החתונות גילי גוראל מכינה אותנו לחתונה הולנדית, על אורחי היום והערב שלה, ההזמנות המפורטות והמתנות היצירתיות. והאוכל, כמובן.

אני לא מאמינה שעשיתי זאת שוב. זאת כבר החתונה הרביעית שלי בהולנד, ועדיין, שכחתי להביא איתי סנדביצ'ים. אז עכשיו, בין הטקס בכנסייה להרמת הכוסית, אנחנו משרכים רגלינו בין השווארמיה למסעדה הסינית החשודה, בניסיון לקושש מזון. אבל אם אתם חדשים כאן, אולי עדיף שאתחיל בהתחלה. כלומר בהזמנה, כלומר אם הוזמנתם. כי הדבר הראשון שכדאי לדעת בנוגע לחתונות בהולנד הוא שלא כולם מוזמנים. החתונה היא בדרך כלל אירוע צנוע בגודלו מכפי שאנחנו רגילים בארץ, ויש לכך בין היתר סיבות כלכליות שנדון בהן בהמשך. אז אם הקולגה שלכם התחתן ולא הזמין אתכם – זה נורמלי. גם אם בת הדודה של האישה/הבעל התחתנה ולא שלחה הזמנה זה בסדר. בתורכם, גם אתם לא מחויבים בשום צורה להזמין את כל העמיתים, ההורים של הגיסים ובני הדודים של החברים מהמחתרת. בחתונה המעורבת שלנו בהולנד היו 88 אורחים, כולל ילדים, וכולם מיהרו להתפעל מ"החתונה הגדולה". התקשיתי להסביר שבארץ מדובר באירוע אינטימי ממש. ההולנדים, מצדם, התקשו להבין מדוע ואיך האכלנו את כולם.

מדריך נבוכים להזמנה

הבה נבחן הזמנה שקיבלנו לאחרונה, מבן משפחה שבארץ היה נחשב לקרבה קרובה למדי:

טקס בכנסייה, הרמת כוסית וריקודים, הכל טוב ויפה. אבל הקורא הישראלי חד החיך יבחין במהרה בהיעדרה של ארוחת הערב מתוכנית האירוע, שמתחיל בשש ונמשך לתוך הלילה. זאת מפני שפשוט לא הוזמנו לארוחת הערב. בחתונה הולנדית יש כמה סוגי אורחים – "אורחי יום" (daggasten) ו"אורחי ערב" (avondgasten). אורחי היום הם בדרך כלל המשפחה והחברים הקרובים מאוד. הם מתלווים לזוג לאורך היום ולפיכך זוכים גם לארוחת ערב או צהריים בחברתו. אורחי הערב מוזמנים רק למסיבה בערב ו/או לחלק מהטקסים. פיתול אפשרי נוסף בעלילה הוא ההפרדה בין סוגים שונים של אורחי ערב – אלו שמגיעים רק לקבלת הפנים, מקבלים כוס קפה ועוגה, לוחצים יד, משאירים מתנה והולכים לדרכם (נקראים גם receptiegasten), ואלו שנשארים לרקוד במסיבה ויקבלו בתורם גם כמה חטיפים. נחזור לכך בהמשך, אך ראשית כל יש להבין דבר מה על תהליך החיתון ועל המתרחש ביום החתונה.

בטח יעניין אותך גם: המילון ההולנדי לאהבה (כולל פלוצים)

בהולנד, שבה קיימת הפרדה בין דת למדינה, טקס הנישואין היחיד שבו המדינה מכירה הוא זה הנערך על ידה. זהו טקס אזרחי וחילוני למהדרין שאותו מנהל/ת נציג/ה מוסמכ/ת של הרשות המקומית (gementee). הזוג יכול לבחור לערוך גם טקס בכנסייה, מתחת לחופה או בברכת מפלצת הספגטי המעופפת, אבל זה עניינו הפרטי ואין לכך כל חשיבות מבחינת המדינה ומנגנוניה. למעשה, בטקס האזרחי אסור כלל לשלב אלמנטים דתיים, אם כי ניתן לכלול בו הענקת טבעות.

הטקס האזרחי כולל חתימה של שני הצדדים על חוזה, חתימת עדים מטעם שני הצדדים, וכמובן אמירת ה"הן" בקול רם וברור לשאלה האם את/ה מוכן/ה לשאת את בחיר/ת לבך על פי החוק ההולנדי. למרות ההליך הבירוקרטי משהו, הטקס לאו דווקא נטול רגש ומגע אישי. המחתנת שההולנדי שלי ואני בחרנו נפגשה איתנו מבעוד מועד כדי לדון בכל פרט ופרט בטקס. במשך שעתיים היא שאלה אותנו על חיינו, משפחותינו והיכרותנו, ואפילו נתנה לנו "שיעורי בית" – לכתוב לה (בנפרד ומבלי לחלוק זה עם זה) מה אנחנו אוהבים בבן/בת הזוג ומה חשוב לנו בחיי הנישואין. התשובות, על הדמיון הקלישאתי משהו ביניהן, נחשפו בטקס עצמו, למרבה השעשוע של האורחים ושלי, שעשוע שעליו ניתן ללמוד מכמה תמונות פרצוף מביכות ביותר.

כך גם סופר על מסע הניג'וסים שערכה אימי בדרכה לחופה. כלומר, בדרכה להביא אותי אל מתחת לחופה, גם אם מטפורית. חברות הולנדיות שאלו אותי בזהירות לאחר מכן אם כצעקתה ואם חשיפת המידע "הרגיש" הזה נעשתה על דעתי. הו, נפשות ענוגות שלא יודעות מורא אם יהודיה שבתה בת ה-32 טרם נישאה, אני מקנאה בכן. תנוח דעתכן, הטקס עוצב בדיוק על פי רצוננו והמחתנת הקפידה לוודא מה אפשר לחלוק עם הקהל ומהי האווירה שאותה אנחנו מעוניינים ליצור. מכיוון שעבורנו היה זה הטקס המרכזי באותה עת, בחרנו בטקס ממושך יחסית בנימה אישית שבמהלכו גם התקדשנו בטבעות. אבל אחרים יכולים לבחור בהליך בירוקרטי קצר וקולע ולהשאיר את ההתרגשות לטקס דתי על פי ראות עיניהם. הם יכולים להגיע לבית העירייה בג'ינס וטי שירט, ולעשות זאת בכל יום שיבחרו. אך רבים בוחרים לרכז את כל אירועי החתונה ביום אחד ארוך (עבור כלות רבות משמעות הדבר היא אחת – התייצבות במספרה בשעה שבע או שמונה לפנות בוקר, דבר המנוגד בכל מקרה לדתה של שפחתכם הנאמנה). הטקס האזרחי מתקיים לפיכך לרוב בשעות הצהריים, בנוכחות אורחי היום, ובהמשך הם מוזמנים לארוחה. טקס דתי, אם ישנו כזה, נערך מאוחר יותר, ואחר כך מוזמן מי שמוזמן לקבלת פנים ולמסיבה.

אגב, את אורחי היום ניתן לזהות על נקלה – הם מסומנים בקורסאז'ים שבדרך כלל תואמים את זה של החתן ואת זר הכלה. זה יפה ואני מניחה שגם שימושי מאוד לצלם.

כיצד תדעו לאילו מהאירועים מצופה מכם להגיע? ההזמנה תבהיר זאת. הביטו למשל בהזמנה הזו:

אלו שני סוגי ההזמנות שמציע בית דפוס מסוים לחתונתם של סטלה ויוריס. ההזמנה משמאל מיועדת לאורחי היום, ומציגה לפיכך לו"ז ליום שלם של פעילות, שמתחיל ב-14:30 וכולל ארוחת ערב ב-17:30. קרואים אחרים יזכו להזמנה מימין, המזמינה אותם רק למסיבה, החל מ-20:30.

אך האהובה עליי ביותר היא ההזמנה הבאה, שבה מסומן בבירור וללא מילים איזה סוג של אורחים אתם, ומתי אתם בדיוק רצויים (או לא):

ואני רק חושבת לאילו תקריות דיפלומטיות-משפחתיות עלול לגרום וי שנשכח או הוצב בטעות במקום הלא נכון.

ומה עושים כשמקבלים הזמנה כזאת?

אל דאגה, זה עדיין לא אומר שאתם אורחי יום שצריכים לקחת יום חופש מהעבודה. אורחי היום קיבלו תוספת להזמנה שבה מצוינות שעות הארוחות. במקרה דנן צורף מכתב נפרד ובו הסביר מארגן האירוע, ה-ceremoniemeester, כי למעשה לא מצופה מכם להגיע לטקס האזרחי בעירייה ואינכם חייבים גם להגיע לטקס בכנסייה ולקבלת הפנים שלאחריו, אם כי הדבר אפשרי. אגב, המייסטר או המייסטרית הם בדרך כלל חברים קרובים של בני הזוג שלוקחים על עצמם לארגן ולהפיק היבטים נרחבים של יום החתונה. לעתים קרובות הם מנהלים את רשימת המוזמנים, מארגנים הפתעות ומסבירים לקהל מה עליו לעשות בכל שלב.

רבע עוף לא כאן

העניינים מסתבכים כשבפרוצדורה מעורב גם טקס דתי, ואתם מוצאים עצמכם מוזמנים לכנסייה בשעה שש וחצי או שבע. אל תתנו לתזמון לבלבל אתכם. גם אם הוזמנתם לשעה שנהוג לאכול בה ארוחת ערב או נאלצתם לצאת מהבית בחמש, תצטרכו לדאוג לעצמכם למזון. איני אומרת זאת לגנאי, אלא רק חשה חובה להציל את רעיי לגרגרנות הישראלית מגורל דומה לשלי בחתונה ההולנדית הראשונה שאליה הוזמנתי. לאחר כשעתיים של השתרכות ברכבות ו-45 דקות של טקס יפה ומרגש בכנסייה, הגענו למסעדה הצנועה שבה התקיימה קבלת הפנים. מיד הרגשתי שמשהו אינו כשורה – באולם הצדדי שבו היינו לא היו די מקומות ישיבה לכולם. איש לא נראה מודאג וכולם אכלו בנחת את עוגות הקרם שהוגשו והערו לגרונם ספלי קפה וכוסות בירה, כמנהג ההולנדים. על הרחבה הקטנה ערכו בני משפחה וחברים הופעות קטנות לכבוד בני הזוג, ועדיין לא נראה רבע עוף באופק. שמתי לב לכמה שולחנות בצד שסביבם ישבו אורחים שנראו כמו משפחה, וניכר כי היו ערוכים בעבר הלא רחוק. רק אז נזכר ההולנדי להסביר לי שאלו הם בני המשפחה הקרובים, אורחי היום, שבוודאי סעדו קודם לכן בצוותא, לפני הטקס.

אך לא הכל אבוד. מי ששורד במסיבה מעבר לשעה עשר יתוגמל בחטיפים הולנדיים מסורתיים, הלא הם ה-hapjes: קוביות גבינה ונקניק בחרדל, חצאי ביצים ממולאים מיונז, מלפפונים "חמוצים" קטנים, וכמובן, ביטרבולן. בחתונה אחת קיבלנו גם צ'יפס בשקיות נייר מרשרשות.

ובחזרה רגע לכנסייה. עם סיום הטקס כבשתי את הדחף לפצוח בצהלולים (קולולולולולו) אבל רציתי לפחות לרוץ ולברך בהתרגשות את בני הזוג. כללי הטקס התחוורו לי עד מהרה. זכות הקדימה נשמרה לאותם מכרים שהגיעו רק לטקס בכנסייה ולא המשיכו איתנו לקבלת הפנים. הם יצרו תור מסודר ובירכו את הזוג שזה הרגע קיבל את ברכת האל, בעוד אנחנו נמנענו מיצירת קשר עין בשלב זה והמשכנו בדרכנו למסעדה. עם הגיענו למקום נכנסנו מיד לתור הארוך שבסופו עמדו החתן והכלה והוריהם, באופן שהזכיר בר מצווה של פעם. זה היה הזמן ללחיצות ידיים, אמירת gefeliciteerd מסורתית (אין צורך בברכות מקוריות) ושלוש נשיקות לכלה באוויר כדי לא להרוס את האיפור.

צ'ק או מתנה

וכמובן שזה גם הזמן להענקת המתנות.

וכאן המקום לציין הבדל ניכר נוסף בין החתונה הישראלית לזו ההולנדית. אמנם זוגות רבים מצייינים בהזמנה כי הם ישמחו לקבל כסף (ועושים זאת בצורה מעודנת כשהם כותבים cadeautip וליד ציור של מעטפה קטנה) אולם נראה שרבים מהאורחים לא מרגישים מחויבים לכך. רבים מביאים מתנה או סכום צנוע. לעתים קרובות אותו ceremoniemeester שהזכרתי קודם יארגן מתנה "קיבוצית". מבלי שהזוג יידע במה מדובר הוא יצרף להזמנה דף ובו הסבר לגבי המתנה. למשל, בחתונה אחת התבקשו האורחים לשלוח למארגנים מתכון אהוב עליהם ולהביא איתם סלסלה ובה המצרכים להכנתו. המארגנים יצרו כך ספר מתכונים אישי לבני הזוג, שיכלו לגשת מיד לעבודה. בחתונה אחרת, של חובבי בירה, קנו המארגנים כוננית נאה והמוזמנים התבקשו להביא עמם בקבוקי בירה מיוחדים. ויש מי שמביא זר פרחים, עציץ, ספר או קופסת ממתקים.

אני בטוחה שבין הקוראים יהיו מי שיראו בכך עוד עדות ל"חסכנות" ההולנדית הידועה, אך אין לי כל כוונה להשמיץ את התרבות שלתוכה התחתנתי. לצערי בשנים האחרונות בישראל העלות של מצוות שימוח חתן וכלה האמירה והאורחים חשים לעתים שנדרש מהם "לכסות" את ההוצאות של בני הזוג. בחתונה הולנדית אולי לא תקבלו ארוחה מפוארת (או ארוחה בכלל) אך גם לא תרגישו  שעליכם לשלם "קנס". מה עדיף? אולי כדאי לחתן מסורות מכאן ומכאן, וכמו תמיד ללכת עם הלב, אבל גם עם החיך והארנק.

שיהיה בהנאה לכל המוזמנים לחגוג הקיץ, ביום או בערב, ומזל טוב לאלו העולים על סיפונה של ה-huwelijksbootje, סירת הנישואים ההולנדית.  

הדפסה