נחיתה רכה ב"בית": טיפים לחזרה ארצה מרילוקיישן

החזרה ארצה לאחר תקופה של רילוקיישן בחו"ל טומנת בחובה את כל האלמנטים של הגירה, על ריגושיה וקשייה. נעה ברום קיבצה שלל עצות מאנשים שעשו את זה.

לפני יותר מ-20 שנה, בהיותי בת 17, חזרתי לארץ מפריז לאחר שליחות שלנו שם כמשפחה. זכורה לי חוויה מטלטלת שהייתה אחת החוויות המגבשות ביותר של אישיותי והייתי רוצה לחלוק חלק מהתובנות עמכם הקוראים, בעיקר אלה שחוזרים ארצה עם ילדים.

לפני הכל - 4 נקודות חשובות

לצורך השלמת התמונה (כי בואו ונודה שמבט של נערה בת 17 אינו מראה את התמונה כולה), גייסתי חברים ומתאמנים לשעבר שחזרו "הביתה" מרחבי העולם בשנים האחרונות.
שאלתי אותם את שתי השאלות הבאות:

מה היה יעיל בהתנהלות שלכם לקראת ועם החזרה הביתה?

ומה הייתם עושים אחרת?

מהתשובות עלו כמה עניינים מאד ברורים:

  • הרבה מאוד נכתב ונאמר על היציאה לרילוקיישן, והרשתות החברתיות מוצפות בטיפים להסתגלות במקום החדש. חברות המכבדות את עצמן מצמידות למשפחות איש לווי לפני היציאה ובמהלך ההתאקלמות, אך על החזרה אל ארץ המוצא ישנו הרבה פחות מידע והחוזרים זוכים למעט מאוד תמיכה, אם בכלל, כי אחרי הכל, הם חוזרים "הביתה", ולמה שנעזור להם?
  • כשאנחנו יוצאים לחו"ל רוב האנשים סביבנו הם בדרך כלל באותה הקלחת: אנו נוטים להתחבר עם expats אחרים, ישראלים או זרים אחרים במקום החדש. אמנם עלינו להתחיל לבנות חיי חברה חדשים לחלוטין ולהיות מעורבים באופן מאוד פעיל בבניית המעגל חברתי החדש, אך העובדה שכולם סביבנו עושים זאת, מקלה מאוד, ואיננו מרגישים כה שונה או מוזרים. לעומת זאת, כשחוזרים הביתה, אנחנו לרוב היחידים במצב הזה והרגשת הבדידות יכולה להיות עמוקה.
  • יש נטייה להאדיר את המקום שבו היינו ברילוקיישן (הולנד לצורך עניינינו) ולהשוות בינו לבין ה"בית" שאליו חוזרים. אחרי שחוזרים, גם אם מאוד רצינו לחזור, חו"ל נראית הרבה פעמים האופציה המועדפת. מה שברור הוא שאנשים ב"בית" מאד לא אוהבים לשמוע את זה או לשמוע אותנו מתגעגעים ככה ואין לזה הרבה אמפתיה.
  • ה"בית" שאליו אנחנו חוזרים הוא לרוב כבר לא אותו הבית שעזבנו. גם אם חזרנו לאותה השכונה ואל אותם החברים, אנחנו השתנינו הרבה מעבר למה שנדמה לנו, וכמובן שגם מי שנשאר בבית התקדם והשתנה. גם אם נשארנו בקשר הדוק עם המשפחה והחברים וביקרנו הרבה בחופשות, השוני במציאות מתברר כגדול מכפי שמשוער.

משהבנו את ארבע הנקודות האלה, נסתכל עליהן כעוגן לתכנון שלנו, וכעת ניתן לעבור לטיפים היעילים ששמעתי וריכזתי עבורכם. כמו כל דבר ישראלי, נחלק את הטיפים לשלושה חלקים: השבועות שלפני החזרה, ימי החזרה עצמם והחודשים שאחרי.

השבועות שלפני החזרה

תכננו

פתחו כל דבר החל ממחברת יפה, ועד רשימת משימות וירטואלית באפליקציות הנפלאות המיועדות למעקב אחר ביצוע משימות, וכתבו בהן הכל.

הכינו רשימות של משימות לפי בני המשפחה השונים. טבלת אקסל היא אופציה ישנה וטובה לא פחות כי אפשר לצבוע אותה בצבעים שונים ונעים לראות איך היא הופכת למשל לירוקה עם כל משימה שנעשתה.

היפרדו כמו שצריך

היריעה הזו קצרה מלהסביר מדוע, אבל טקסי פרידה לא נוצרו ללא סיבה. חשוב ביותר להיפרד מחברים ומקומות בטקסיות הראויה להם. אני לא מדברת על שום דבר רוחני (אלא אם כן זה הקטע שלכם כמובן), כוונתי היא לאותן ארוחות פרידה, מסיבות פרידה ומסיבות סיום שבהן אתם נפרדים ונפרדים מכם.

ברוב המקרים האלה תקבלו מתנות למזכרת ותוכלו גם לתת משהו שיזכיר אתכם, ולדבר הזה יש משמעות רבה אחר כך. אמירת ה"להתראות" באופן רשמי וחוזר עוזרת לנו להתרגל לרעיון הפרידה והשינוי.

אחת מהמתאמנות שלי שנמנעה כל כך מ"הפרידות האלו" שעשו לה רע לטענתה, גילתה לי בסוד של חדר האימונים שמרוב שהיא אמרה לכולם שהיא שונאת פרידות, אף אחד לא ארגן לה שום דבר והיא נעלבה והיה לה קשה. אז הנה משהו ללמוד מזה: אם אתם שונאי פרידות כמוה, או שאתם חושבים שלילדים יהיה קשה עם זה, כוונו את החברים הטובים להיפרד מכם בדרך שאתם אוהבים. זו יכולה להיות פרידה אינטימית בין מספר חברים מצומצם, או לבקש שרק יכתבו לכם משהו בספר פרידה שתעבירו בין חברים, ממש כמו ספרי הזכרונות שפעם היו לנו כילדים.

טיולי פרידה

אני מציעה מאד גם לערוך טיולי פרידה אחרונים ממקומות אהובים: ממקומות שאהבתם לטייל בהם, מקומות בשכונה ובכלל, וכמובן לעבור בין חדרי הבית הנעזב, להציף זכרונות נעימים יחד מכל חדר וחדר, לצחוק ולבכות. זה בריא, זה משחרר וזה מקל מאוד.

הביאו את חו"ל אתכם

ממש כפי שאנחנו מתגעגעים לדברים מהבית כשאנחנו עוברים לחו"ל, יש לשים לב שתוך כדי השהות בחו"ל התרגלנו לפרטים קטנים וגדולים כאחד המאפיינים ושייכים למקום. להביא חלק מהם הביתה הוא מעשה המקל מאד על שמירת הזהות החדשה שיצרנו בחו"ל. הרי אם רצינו אם לאו, התרגלנו לאכול בסגנון אחר, להתלבש אחרת ולהשתמש בפריטים שאולי אין בארץ ושעכשיו מייצגים את חיינו החדשים.

אז תחביאו במזוודות ובמכולה פינוקים כאלה לעצמכם ולילדים, ומהולנד לא חסר: קישוטי גינה הולנדיים, האופניים ההולנדיים, תמונות מהולנד שיהיה כיף לתלות אחר כך בבית, פריטים הולנדיים כמו מזכרות ממפעלי הקרמיקה בדלפט (באחד מהם ניתן לרכוש סט של חמישה אריחים מקוריים במסגרת יפה, מתנה שאני תמיד אוהבת לתת לעוזבים), או בקיצור, אם היה אפשר – חנות ממוצעת של HEMA.

עזרה ממקומות העבודה ובתי ספר בארץ

נכון, זה לא תמיד אפשרי, אבל כל דבר שמאפשר נחיתה מוצקה על הקרקע וצמצום חוסר הוודאות הוא רצוי ואפילו חובה. חשוב לבדוק אם יש עזרה בחזרה מטעם מקום העבודה.

חשוב להבהיר לצוות בית הספר בארץ שהילדים החדשים חוזרים משהות בחו"ל. ישנם בתי ספר שיש בהם תמיכה מיוחדת לילדים שחזרו מרילוקיישן (זה כבר לא דבר נדיר כל כך) למשל בתוכניות לחיזוק העברית שבפעמים רבות אינה ברמה מספקת לעומת הרמה בכיתה (הפער העיקרי קיים בכתיבה וקריאה).

אם אין תוכנית כזאת, חשוב לדעת מי יהיה זה שיקלוט את הילדים בבית הספר ולהיערך לקליטה שלהם מבחינה לימודית וחברתית.

בימי החזרה עצמם

בקשו עזרה

הרבה פעמים השהות בחו"ל ללא משפחה קרובה הרגילה אותנו לפעול לבד בלי עזרה, אבל בארץ לרוב יש עזרה והרבה רצון לעזור לכם. אז זכרו לבקש סיוע, למשל בשמירה על הילדים. כך אולי תצליחו לבצע את כל הבירוקרטיה ביומיים שלושה מרוכזים. בנוסף, הפעילו בני משפחה וחברים בהכנת הקרקע לפני חזרתכם. למשל: אם אתם חוזרים לבית שאותו עזבתם לפני הרילוקיישן, בקשו שיעזרו לכם בניקיון שלו ואפילו במילוי המקרר.

במקביל, נסו לשמור על "מרחב נשימה": הסבירו לחברים ולמשפחה המורחבת שזה יקל עליכם אם לא תיפגשו מיד ושייתנו לכם זמן לנשימה והתארגנות. זכרו שאין עכשיו את הלחץ של ביקורי המולדת הקצרים ושעדיף להיפגש כשתסתדרו ותוכלו לעשות זאת יותר בנחת.

"חגגו" את המקום החדש

את הטיפ הזה קיבלתי מחברה טובה שחזרה לקנדה.
גם אם חזרתם בדיוק לאותו הבית, אתם לא אותם אנשים ודברים השתנו:

  • צאו לסיורים בשכונה להכיר את הניואנסים הקטנים שהתחדשו.
  • צאו לטיולים כאילו אתם מבקרים במקום בפעם הראשונה: בקרו במוזיאון המקומי, עלו אל מקום או בניין גבוה להכיר את העיר מ"למעלה", צאו לסיורים בסביבה ובעיקר עם ילדים – הכירו להם את הבית החדש כאילו לא גרתם שם מעולם. בשבילם, גם אם שהו בחו"ל שנה או שנתיים בלבד, הדברים מורגשים כחדשים ולפעמים לא מוכרים. הכרת המקום מקלה על הפחדים והחששות, גם אלה הלא מדוברים.

אותה חברה קנדית דאגה למלא את הימים שאחרי החזרה בחינוך מחדש ל"קנדיות" ולקחת את הילדים לפסטיבלים מקומיים כדוגמת חגיגות הסטמפיד המקומי, הם יצאו לקמפינג עם כל הבישולים המיוחדים לאזור בהם הם גרים בקנדה, וביקרו בחוות המקומיות.

בחודשים שאחרי החזרה

המשיכו באורח החיים מהרילוקיישן

טוב, לא הכל אפשרי ורצוי, אבל בהחלט כדאי לוודא שכמה מהדברים שהייתם נוהגים לעשות ימשיכו. הדבר חשוב בעיקר לילדים, ובמיוחד כשמדובר בתחביבים ופעילויות. אם הילדים הולכים לחוגים מסוימים שהם אוהבים, כמו רכיבה על סוסים או ג'ודו, נסו למצוא להם את הפעילויות האלה גם בארץ, לפחות לתקופת ההתחלה. השינויים סביב רבים כל כך, וזו דרך פשוטה ויעילה לתת להם הרגשה של משהו מוכר, עם מילים מוכרות וריטואלים קבועים. גם אתם זקוקים לזה לא פחות מהם: אתם רצים? חפשו שוב קבוצת ריצה, או חוג יוגה, או קרמיקה. ואם אין – צרו זאת לעצמכם. אני מכירה מישהי שפתחה את מועדון הספר הטוב שהיה לה כל כך חסר מהרילוקיישן בארה"ב עם חברותיה בארץ וכולן נהנות אחת לחודש מקריאת ספר משותף, דיון ויין טוב. מתאמנת יקרה שלי, החליטה שלמרות המחיר המופקע של פרחים במקום אליו היא חזרה (במקרה גם קנדה), היא תמשיך לקנות פרחים טריים הביתה בכל שבוע, כפי שעשתה פה בהולנד. היא ידעה שפרחים עושים לה טוב, ולכן זו הייתה החלטה נבונה מאוד עבורה.

הכירו חברים חדשים

נשמע מוזר, נכון? אבל תתפלאו שזה משהו שעבר כחוט השני בתשובות. אנשים סביבכם השתנו, אתם השתנתם, וזו הזדמנות נהדרת להרחיב את מעגל החברים. תתפלאו למצוא שחברים ישנים לא תמיד קולעים לטעמכם, ופתחו עצמכם לשינויים גם בתחום הזה.

הציגו את עצמכם לאנשי הסביבה החדשה

ממש כפי שעשיתם בתחילת הרילוקיישן: דברו עם האנשים במכולת השכונתית, הזמינו את השכנים הישנים-חדשים לקפה או הגיעו אליהם עם מגש עוגיות. זה נשמע מוזר, אני יודעת, אבל אין לכם מה להפסיד ויש הרבה מה להרוויח.

שמרו על השפה שרכשתם

נכון שאין דבר יותר נחמד מלקשקש בהולנדית בארץ כשכמעט איש לא מבין?

ככה גם עם הילדים. הולנדית או אנגלית: השתדלו להמשיך לחשוף אותם לשפה. זו מתנה שלא תסולא בפז. סקרים מראים שילדים, גם אם דברו את השפה המקומית במקום השליחות או הרילוקיישן, שוכחים אותה אפילו כליל במהירות אם היא לא "מתוחזקת". באופן אישי ראיתי ילדים ששכחו אותה תוך חודשים בודדים, וגם אני מודה שהצרפתית שדיברתי מהר מאד הפכה לפחות קולחת תוך זמן לא רב במיוחד.

קניות רחוקות-קרובות

ערכו מדי פעם קניות בחנות שמייבאת את מוצרי המקום שבו שהיתם. למי שלא יודע, יש חנות ומעדניה הולנדית בתל-אביב (ביאטריס). לחלופין, בקשו מחברים שנשארו בחו"ל שישלחו חבילות.

הייתי במסיבת פרידה שבה מישהי הגיעה עם ארגז ריק ועם המילים: "אני מבטיחה למלא לך דברים הולנדיים ולשלוח לך אחת כזאת כל כמה חודשים". מיותר להגיד שכל הנוכחים עשו "אווווו" ארוך והתלהבו מאד מהרעיון. מהיכרותי עם הנפשות הפועלות זה אכן מיושם והשמחה רבה.

קצת צניעות

הנושא הזה חזר גם הוא בין כמה מהמרואיינים, אך בעיקר הישראלים שביניהם. השתדלו לא להפליג כל הזמן בשבחו של הרילוקיישן ובשבח המקום שממנו חזרתם, גם אם אתם מרגישים ככה. אנשים בארץ לא אוהבים לשמוע כמה טוב היה שם וכמה רע בארץ. זה טבעי וזה מובן ויש לשים לב לזה כדי לא להיחשב "השחצנים המתנשאים האלה".

הבנתם את כוונתי, נכון?

מי שהיה שם

בהמשך לסעיף הקודם – חפשו חברים (אולי גם חברים חדשים, זוכרים?) שהיו שם, במקום שממנו חזרתם. נעים לחלוק את החוויות האלה וכשהאנשים שנשארו בארץ כבר יהיו שבעים מהסיפורים שלכם, סביר שאלה ישמחו להמשיך לשמוע ולהשמיע, להשוות ולהתרפק.

כמובן שאם יש כאלה שמתעניינים, חלקו חוויות חופשי. להורי יש עד היום את 'חבורת פריז' שעמם הם נפגשים אחת לכמה חודשים. בשנים הראשונות זה היה ברור שזה מפני ש'זר לא מבין אותנו', שכן כל ההתרפקויות הנוסטלגיות שהיו להם לא התאימו לכולם, וזה היה עבורם אי של הזכרות וגעגוע. האנשים האלה היו המשפחה שלא הייתה לנו שם, ועד היום ישנם שם קשרי ידידות נאמנים.

Avatar photo

נעה ברום היא מאמנת מעוררת השראה ובעלת בית הספר הבינלאומי לאימון
The ICCI – The International Coaching & Counselling Institute

היא מלמדת אנשים מכל העולם להפוך למאמנים בינלאומיים שיודעים להביא את המתאמנים שלהם לתוצאות בבטחון וביעילות.
נעה מעבירה הרצאות, קורסים וסדנאות בנושאים הקשורים לתמיכה באנשי צוות, תקשורת בין אישית והנהגת אנשים בחברות בינלאומיות פה בהולנד.

למידע נוסף על נעה ועבודתה ניתן לבקר באתר המכון:
www.TheICCI.com

  • יוסי
    17/12/2017 at 04:31

    מסכים עם הנאמר. ממש מכאן (חו"ל) נראה שיותר קשה לחזור מאשר לעבור.

  • דני
    22/06/2018 at 07:08

    תודה רבה נועה- מעורר השראה ופוקח עיניים.

  • אורן
    25/01/2021 at 03:35

    מאמר מצויין. תודה על הטיפים!
    גזור ושמור 🙂

אהבת? אפשר להשאיר לנו תגובה

כתובת הדוא"ל שלך לא תפורסם.*

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.