אני נוסע מנוסה…בעיקר ברכב ורכבות אבל גם במטוסים. אני רואה נופים שונים בחלוני… תמיד אני נמשך נגרר בעקבות הזמן והכסף…
לא יודע מתי שמעתי לראשונה על האבקה הזו, אבל זה מיד משך את תשומת ליבי. רחל טלשיר נהפכה לסוג של
ערב השנה החדשה באייבורג (ijburg), האי המלאכותי שנוצר כפרבר של אמסטרדם… משקיף על האופק המכוסה מקצה לקצה בזיקוקי דינור… הירח
הסיפור מתחיל באימא שלי. היא שולחת חבילות. זאת מסורת כזאת שהתחילה כשהייתי בצבא. כדי לפצות על חוסר בקשר יומיומי ולעיתים
פעם כשעבדתי באל-על היה לנו מונח כזה שנקרא שב"ש (שזה ראשי תיבות של שבירת שגרה למי שלא מכיר/יודע) ובתדריך בבוקר
פעם בעולם שבו לא היה אינטרנט או טלוויזיה ורק אולי איזה עיתון אחד או שניים, הדאגות של האנשים היו מצומצמות